החלטה בתיק בר"ע 13135-12-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 15.11.11 (השופטת הדס יהלום; תיק ב"ל 6035-09).

רקע והדיון בבית הדין האזורי

2.      המשיב, בעליה של חברת נאפי סחר בע"מ, העוסקת ביבוא חומר גלם לתעשיית תכשיטי זהב, הגיש תביעה לבית הדין האזורי בעקבות החלטת המוסד לבטוח לאומי שלא להכיר באירוע מוחי שבגינו אושפז ביום 16.9.07, כפגיעה בעבודה.

החברה אשר בבעלות המשיב הייתה נתונה בחקירת מע"מ המתנהלת בעניינו ואשר במהלכה נחקר כעשר פעמים בנושאים כבדי משקל שנמשכו זמן רב.במהלך שנה זו היה המשיב שרוי בלחץ נפשי קשה,סבל מחוסר שינה וכן חלה ירידה בהיקף הפעילות של העסק. החברה הגישה ערעור מורכב ורחב היקף ביום 10.9.07, אשר דרש מהמשיב עבודה קשה ומאמץ חריג. המשיב זומן ערב החג לחקירה נוספת במשרדי המע"מ ליום 16.9.07.

יום לפני חקירת המע"מ הצפויה, חש המשיב ברע, כולל תופעות של רדימות וכבדות ביד ורגל ימין והפרעה בדיבור וכשתופעות אלו החמירו ביום החקירה עצמו הובהל המשיב לבית החולים.

3.      בית הדין האזורי קבע כי בערב ראש השנה אירע למשיב אירוע חריג והוא זימונו לחקירה במע"מ שנועד להתקיים לאחר החג ביום 16.9.07 ולאירוע זה יש להוסיף את הערעור שהוגש בשם החברה ביום 10.9.07 לבית המשפט המחוזי. עוד קבע בית הדין כי החלטה על מינוי מומחה תינתן ותישלח לצדדים.

4.      המבקש הגיש בקשה להארכת מועד לבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי אשר קבע כי למשיב אירע אירוע חריג ביום 16.9.07.

הבקשה להארכת מועד

5.      לטענת המבקש החלטת בית הדין האזורי הגיעה למשרדיו ביום 21.11.11 ועל החלטה זו היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור עד ליום 6.12.11. לטענתו עקב טעות משרדית ובתום לב, נוצר איחור בן יום אחד בהגשת הבקשה. עוד טען המבקש כי למשיב לא ייגרם כל נזק בקבלת הבקשה מאחר וטרם גיבש צפייה לגיטימית לסיום ההתדיינות, וכן משום שהחלטה זו אינה מסיימת את המחלוקת בין הצדדים.

לגבי סיכויי הערעור טען המבקש כי הם גבוהים משום שההחלטה של בית הדין האזורי סותרת החלטות קודמות באותו עניין וכן כי בהתנגשות בין האינטרסים השונים יש להעדיף את האינטרס הציבורי של שמירת הקופה הציבורית על פני אינטרס סופיות הדיון של המשיב.

6.      המשיב טען כי אין בטעות משרדית כדי להוות טעם מיוחד להגשת בקשה באיחור בפרט כאשר מדובר במוסד ציבורי וגם לא בעובדה שחל איחור של יום אחד בלבד. כמו כן טען המשיב כי אין ממש בטענת המבקש כי לא התגבשה ציפייתו לסיום ההליך דנן במיוחד לאור ההליכים שהוא מצוי בהם אל מול המע"מ ולאור בריאותו הרופפת.

לעניין סיכויי הערעור טען המשיב כי הם נמוכים כאשר בית הדין האזורי קבע עובדתית כי אירע אירוע חריג לאור הראיות שהובאו לפניו.

7.      המבקש טען בתגובתו לתגובת המשיב כי המוסד עושה כל מאמץ לשלוח בקשות ותגובות במועדן וכי במתן החלטה זו יש לתת משקל לעובדה כי מדובר בקופה הציבורית עת נעשה איזון בין האינטרסים השונים.

8.      המשיב טען בתגובתו לתגובת המבקש על תגובתו שלו, כי אין הצדקה להפלות את המדינה לטובה לעומת מתדיינים פרטיים ועל המדינה לשמש מודל לעמידה בלוחות זמנים על פי דין. לטענתו לא עמד המבקש בנטל ההוכחה להראות שהאיחור נבע מסיבה שאינה תלויה ברשלנותו בלבד.

דיון והכרעה

9.      המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"):

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."

החלטת בית הדין האזורי הגיעה למשרדי המבקש ביום 21.11.11 ואילו הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו נתקבלה, בבית הדין, ביום 7.12.11. המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, היה ביום 6.12.11 ומשכך, הרי שהבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור הוגשה בחלוף המועדים.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":